תכנן מבעוד מועד – ותמנע מבעיות בחלק חשוב מהפרויקט
כידוע, שלב התכנון הוא השלב החשוב ביותר בכל פרויקט בניה. עיקרון זה נכון גם לתכנון והצבת עגורני צריח באתרי בניה. הליך תכנון הצבת העגורנים מתבצע לרוב על ידי מנהל העבודה או מנהל הפרויקט. בפרויקטים הכוללים חפירה של חניון תת קרקעי, הצבת העגורנים מתבצעת בדרך כלל בשלב מוקדם של הפרויקט – במהלך החפירה והדיפון. מיקום מוקדם זה מאפשר להשתמש בעגורן כבר בשלב יציקת רצפות המרתף, מה שמספק יתרון משמעותי בזמן וביעילות. גם בפרויקטים ללא חניון תת קרקעי, עגורני צריח הם חלק חיוני לביצוע יציקות בטון, ולכן במרבית המקרים, העגורן יוקם תוך חודש עד שלושה חודשים ממועד קבלת היתר הבניה והעלייה על הקרקע. חשוב להיערך לכך מראש, ולתכנן בקפידה את מיקום העגורן, אורך הזרוע, גובה העבודה והמשקלים הנדרשים להנפה.
קיימות שתי דרכים עיקריות לביסוס עגורני צריח באתר (לצד שיטות נוספות): האפשרות הראשונה היא ביסוס על גבי מרכב סטטי, המכונה "שאסי," והאפשרות השנייה היא ביסוס באמצעות חוליית שתילה. ביסוס העגורן באמצעות חוליית שתילה מקנה יתרון משמעותי מבחינת מקום ומרחב באתר הבנייה, שכן האלמנט היחיד שתופס מקום הוא תורן העגורן היוצא מפני הקרקע, במידות של 1.6 מטר עד 2 מטר. לעומת זאת, במקרה של ביסוס העגורן על גבי מרכב סטטי, מידותיו עשויות להיות כ-5.5 מטר על 5.5 מטר, ובמקרים של עגורנים גבוהים יותר, אף כ-7 מטר על 7 מטר או יותר, עד למידות של 10 מטר על 10 מטר. במרבית הפרויקטים הכוללים חניון תת קרקעי, קל ונכון יותר לבסס את העגורן על גבי חוליית שתילה המוצבת ברצפת המרתף, מטעמי מקום ונוחות באתר הבנייה. חשוב לציין כי פעמים רבות, תכנון הביסוס וחוליית השתילה מתבצע כחלק מתכנון הרפסודה ורצפת המרתף, ולכן יש להיערך לכך מראש. בפרויקטים בהם קיים שטח מספיק להצבת העגורן על גבי בסיס סטטי, מנהלי עבודה רבים מעדיפים להשתמש במרכב סטטי ("שאסי") כדי לצמצם את עלויות היציקה והברזל בביסוס החוליה. עם זאת, הדבר מתאפשר רק אם קיים שטח ברוטו מספק לביסוס מרכב כזה באתר הבניה. לסיכום, אין "נכון או לא נכון" מבחינת אופן הביסוס – כל מקרה לגופו. עם זאת, חשוב ביותר לתכנן את אופן ביסוס העגורן מראש, כדי להימנע מטעויות שעשויות להשפיע על רדיוס העבודה וכושר ההרמה, ובסופו של דבר לפגוע ביעילות העבודה עם העגורן.
בבחירת מיקום עגורני צריח באתר הבנייה, יש לקחת בחשבון מספר גורמים, כגון: האם יש להגביה או להנמיך את העגורן (בעיקר בבניינים רבי קומות), האם יש לרתום את העגורן ולעגנו לבניין, היכן שטח ההתארגנות באתר ומאיפה מועמסים אלמנטים כמו קירות, דודי בטון, ותבניות. כמו כן, יש לחשוב על נוחות הגישה להרכבת העגורן, כולל שיקולים בהובלתו ופריקתו הבטוחה והנוחה באתר, וכמובן פירוקו בתום הפרויקט מדרך גישה היעילה ביותר לביצוע העבודה.
הצבת עגורנים חופפים באתר בנייה, וכן באתרים סמוכים, מהווה חלק מרכזי בעבודתם של המומחים והמקצוענים בתחום עגורני הצריח. חוסר ידע בתחום עלול להוביל לטעויות חמורות ולנזקים פוטנציאליים. נושא החפיפה בין עגורנים הוליד רגולציה מקיפה, המתבטאת בין היתר בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורני-צריח), תשכ"ז-1966, ובהוראות מפע"ר – "הנחיה להצבה והפעלת עגורני צריח העובדים במצבי קיצון," הנחיה מס' 567226 שפורסמה ב-1 בפברואר 2017. הרגולציה בתחום התפתחה עם הטכנולוגיה, וכיום היא מכירה בחשיבות הגבלות חכמות לעגורני צריח – מערכות המונעות התנגשות בין עגורנים, מגבילות את פעילות העגורן בתחומים מסוכנים שמחוץ לגבולות האתר, וכמובן בתחומי החפיפה בין שני עגורנים או יותר, המוצבים ברדיוס עבודה משותף בתחום האתר או מחוצה לו.
לסיכום, תכנון מוקדם ומדויק של הצבת עגורני צריח באתרי בנייה הוא קריטי להבטחת יעילות, בטיחות וחיסכון בעלויות. תכנון נכון מסייע להימנע מטעויות מיותרות והוצאות כספיות, ומבטיח שהפרויקט יתנהל בצורה חלקה ובטוחה. רמא היא השותף האמין שלכם להשכרת עגורנים, מכירת עגורני צריח, ושירותים טכניים מתקדמים, ומבטיחה שהפרויקט שלכם יתנהל בהצלחה מההתחלה ועד הסוף.
English